כוכבי כדורגל הם עם כפוי טובה (טור אוהדים)

צילום: אבי קקון

כוכבי כדורגל הם עם כפוי טובה. אתה לוקח אותם ונותן להם את הזדמנות חייהם,אתה עושה את זה כי אתה מאמין בהם. כי אתה יודע שבסוף אתה תצחק לכולם בפנים, ותגיש להם את הכובע של עצמם על צלחת. ואז בדיוק ברגע שבו אתה מרגיש את התחושה המשכרת של הניצחון.

זאת שמתלווה אחרי עונה טובה של הילד שעד אתמול היה סתם עוד כשרון אחד מיני רבים. אתה מרגיש את אותה תחושה מוכרת, סכין חדה שהגולם תוקע ליוצרו בגב. לפעמים הוא מוציא דיבתך בעיתון רק כי החלפת אותו למורת רוחו, יש פעמים בהם הוא יעגל פינות בריצה מסביב למגרש כי פתאום הוא מרגיש שזה לא מכבודו לרוץ כמו כולם.

במקרים מיוחדים הוא יבוא ויגיד בנימוס שהוא מרגיש שהמועדון קצת קטן עליו, שהוא חושב שהגיע הזמן לגדול,ואתה תבקש ממנו רק עוד עונה,כי אתה מרגיש שיש לך זכות ליהנות מהיבול שאתה זרעת,ויש מקרים בהם הוא יבקש לפתוח את החוזה,ולא יעניין אותו שאתה זה שלפני כמה שנים דאג שהוא בכלל יקבל משכורת מהקבוצה, כשכולם קראו לך לשלוח אותו לכל הרוחות. עם הבעיה הזאת מתמודד יוסי מזרחי בקיץ האחרון.

פתאום כל שחקן במועדון מרגיש שכל העיניים נשואות רק אליו,ילדים בני תשע עשרה שעדין לא קרעו זוג נעליים בחייהם שולחים את הסוכן שלהם,עם הבהרה חד משמעית או שאני בהרכב או שאני עוזב. אבל מה לנו כי נלין על אותם ילדים שעדיין לא עברו את השלב המכונה בפי כל "גיל ההתבגרות". ,הרי זה ידוע כי ילדים בגילם מסתכלים על המבוגרים מסביבם, ולומדים מהם כיצד להתנהג, ואם נרד למיקרוקוסמוס ששוכן ליד תחנת כיבוי האש שבאשדוד...

הרי שנערים כמו עידן שדה ואמיר לביא מסתכלים על מלכי הג'ונגל המלך דוד והנסיך עידן ולומדים מהם כיצד צריך אריה צעיר להתנהג בשביל לתפוס את ראשות הממלכה. הם רואים איך בתחילת כל שנה הם דואגים לקראת אוגוסט, בדיוק אחרי שתמונת ההרכב מתחילה להיסגר, להתקשר לכתב החצר שלהם ולבקש ממנו למרוח כותרת בעיתון, על קבוצה תורנית שמתחננת לשירותיהם.

  איך בכל פעם שאחד מהם לא נמצא באחד עשר הפותחים,הוא דואג שהסוכן שלו יבהיר לכולם שהעובדה שהוא עדין נמצא בקבוצה, היא בחזקת חסד, לכל מי ששם את מ.ס אשדוד בראש מעייניו. ושאם עוד פעם אחת מישהו יעז לפנות אליו ולהגיד לו מה לעשות הוא אורז את החפצים ונוסע צפונה למצוא לו ג'ונגל אחרת למלוך עליו.

הם גם רואים איך בכל שנה מתקפלת קבוצה שלמה רק בשביל לזכות בחסדיהם לעוד עונה, המאמן הולך לעיתון ומספר כמה הם גדולים, והבעלים דואג לפתוח להם את החוזה. הם יושבים על כס המלכות שלהם ומחייכים חיוך ניצחון. את שלהם לעונה הזאת הם כבר עשו, עכשיו הגיע הזמן לבלות ולנוח.

התופעה הזאת היא לא תופעה ייחודית לכדורגל האשדודי, מאמנים בכל העולם מתמודדים איתה שנה אחר שנה, חלקם בדיוק כמו יוסי מזרחי נכנעים ללחץ השחקנים ולחץ הקהל. ועושים הכל בשביל להשאיר את הכוכב התורן בקבוצה, רק בשביל לגלות ששחקן שניפחו לו את האגו בתחילת הקיץ, מתקשה לרוץ עם המשקל העודף, שהוא הוסיף לו במהלך המשחק. קבוצות גדולות מאשדוד נפלו בפח הזה,כך קרה לברצלונה עם רונאלדיניו ולארסנל עם הנרי.

באשדוד צריכים לשלוח את העיניים עד למנצ'סטר. שם יושב גדול המאמנים של הכדורגל העולמי בכל הזמנים. מאמן שבתחילת הקרירה שלו לא חשש לשלוח את הכוכבים הכי גדולים הביתה, ומעולם לא התייחס לרחשי הקהל. אחד שרשימת השחקנים שהוא בעט בהם מאחור, רק כי הם העזו לקרוא עליו תיגר, מתחילה בבקהאם ונגמרת ברונאלדו.

ולמרות שכמעט בכל קיץ הוא החליש את הקבוצה, ולמרות שכמעט בכל פגרה הוא צריך להתמודד עם פרשנים, שטוענים שהמעבר של כוכב זה או אחר תפגע בקבוצה אנושות.

למרות כל אלה הוא מצליח שנה אחר שנה להביא לפחות תואר אחד הביתה. כי הוא הבין מה שכולנו עוד צריכים ללמוד שכמו בג'ונגל גם בקבוצה שלו,יכול להיות רק מלך אחד וכדאי שהוא יהיה זה שיושב על הספסל עם חליפה.